סמוך לחומת היקב

לְכָל תַּחֲלוּאַי רוֹפְאָה, וּמִקָּצֶה לְקָצֶה אֶת חַיַּי גּוֹאֶלֶת הָיְתָה - אִלּוּ רַק סָמוּךְ לְחוֹמַת הַיֶּקֶב, בְּמֶרְחַק הוֹשַׁטַת כַּף יָד מִדַּם עֵנָב חוֹמֵר לְיַיִן, אִלּוּ חָלְצָה לִי שַׁד - וְעֵינַי, הוֹ, עֵינַי מֵחוֹרֵיהֶן, בְּגִּמְנַסְיָה רֵיאָלִית רִאשׁוֹן-לְצִיּוֹן בְּתוּלִית.

.

אֱלֹהִים לֹא הָיָה גּוֹאֵל אוֹתְךָ, לוֹעֵג אֲנִי, שֶׁכֵּן,אֲפִלּוּ הוּא אֵינוֹ נוֹטֶה מְאֻחָר לְהַקְדִים.

.

וְאוּלָם, לַיְלָה וָיוֹם אֵינִי נִלְאֶה לְשַׁחְזֵר חַיַּי. וּרְאֵה פֶלֶא, פַּעַם וָעוֹד, אֶלֶף נְשׁוֹת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וּפִילַגְשֵׁי הַסֻּלְטָן הַמְפֹאָר נְכוֹנוֹת לְהֵחַלֵּץ, גַּם הַלַּילָה, אֶת הַנַּעַר הָאוֹבֵד הַהוּא מִמְּצוּקָתוֹ לְהוֹשִׁיעַ!

14.2.1997

#